קראתי את המאמר של ויין דייר: "Don’t Judge, Enjoy!" , אהבתי, תרגמתי וסיכמתי:
"גיליתי שאני מצליח לחיות את החיים בהווה כאשר אני מסיר את השיפוטיות ממה שאני חווה. במקום לשפוט אם החוויה שלי מהאירוע היא "טובה" או "רעה", אני מוצא את עצמי נמצא ברגע הנוכחי, כאן ועכשיו.
הכוונה היא, שמה שאני מרגיש באותו הרגע הרבה יותר חשוב, משמעותי ובעל ערך מאשר לשפוט האם מה שקורה לי איננו תואם את הרצון והציפיות שלי ואיך שאני חושב שזה צריך להיות.
זה נקרא לאפשר לדברים להתרחש במקום להתנגד ולשפוט את מה שקורה הלכה למעשה.
הציפורים מקבלות ומתמודדות עם כל מה שבא בדרכן, לא משנה אם הרוח מרימה אותן או הגשם מתחיל לרדת, ואני משתדל להיות כמו אותם יצורים נהדרים.
הדרך בה אני עושה זאת היא שאני שואל את עצמי: "מה שקורה כאן ועכשיו, אינו תלוי בדעתי לגביו?" ואז אני נוכח לכל מה שקיים סביבי: לשמים, לרוח, לקולות, לאור, לחרקים, לטמפרטורה, לאנשים, לדעות ולשיפוטים שלי ... להכל.
אני נשאר חופשי מדעות ורק מרשה לעצמי להיות. ברגעים האלה, אני לא צריך תירוץ או הסבר לשום דבר.
אפילו בזמן שאני יושב כאן וכותב, אני מתאמן על להיות בהווה ופשוט מאפשר למילים לזרום מהלב שלי אל היד שלי ועל דף עם העדר מוחלט של ביקורת ושיפוטיות.
כאשר אני אוכל את ארוחת הצהריים שלי, אני מתאמן רק על להיות נוכח למצב של הכרת תודה על האוכל שלי ועל חווית האכילה, במקום לחשוב באותם רגעים על כל מה שאני צריך לעשות בערב או לשפוט את הטעם, הצבע, או הריח של ארוחת הצהריים שלי.
אני מנסה לזכור כי בכל פעם שאני מגיב בהתנגדות לכל התנסות שאני חווה בחיי באותו הרגע, אני מתייחס לרגע הנוכחי כסוג של מכשול או אפילו כסוג של אויב שלי.
כילדים ידעתם איך להיות נוכחים לגמרי בהווה. אני ממליץ לכם להתבונן על התנהגותם של ילדים קטנים: שימו לב איך הם לא מגיבים לכל הפרעה קטנה ואיך הם מרוכזים ברגע הנוכחי כל הזמן.
תוכלו להשתמש בסוג זה של חוסר שיפוטיות כדי להתאמן על הוויה חופשייה מהסברים, שיפוטיות וביקורת.
להיות שקועים כל כולכם בהווה, פשוט לאפשר לעצמכם להיות. זאת דרך מצוינת להיפטר מהרגלי חשיבה ארוכי שנים שאני קורא להם "תירוצים."
כאשר תהיו אנשים שאינם שיפוטיים, לעולם לא תצטרכו להשתמש בתירוצים כמו: "אני זקן/ה מדי" או "זה ייקח הרבה זמן" או "זה יהיה קשה מידי", כדי לבזבז רגעים יקרים מפז.
במקום זה, תהיו נוכחים לכאן ועכשיו, מברכים כל מה שקורה לכם באותו הרגע. דייל קרנגי, כתב פעם: "אחד הדברים הטרגיים ביותר שאני יודע על הטבע האנושי זה שכולנו נוטים לדחות את החיים.
כולנו חולמים על גן וורדים קסום מעבר לאופק, במקום ליהנות מהוורדים שפורחים מחוץ לחלונות שלנו היום".
התאחדו עם הרגע הנוכחי ועם כל הוורדים המופיעים בחייכם.
הישארו בהווה: בכל שנייה, בכל דקה ובכל שעה. כל יום בחייכם מלא רגעים של ערך אינסופי.
לא תמצאו את אלוהים באתמול או במחר -המקור שלכם הוא תמיד רק כאן, עכשיו."
בברכה,
דיקלה ניצן.
