סיכום שכתבתי לתוכנית של נטאלי בן דוד ודליק ווליניץ "מודעות של יומיום: שיחות טרנספורמטיביות" מהתאריך: 29.06.2015
דליק: "מהי בעצם שיטת סאטיה?"
נטאלי: "שיטת סאטיה זו שיטה שפיתחתי, שיטה חדשה וצעירה יחסית, מ-2008. שיטה המבוססת על החויה של האדם עם עצמו."
"למילה סאטיה יש כמה פירושים: סאטי זה תשומת לב, סאטיה בפאלית זה קשב עמוק ובסנסקריט זאת אמת טהורה, עובדה."
"שיטת סאטיה יש בה הרבה מאוד רבדים והרבה מאוד מסכים: מסך ראשון, מאחוריו מסך שני, מאחוריו מסך שלישי וכך הלאה, עוד ועוד מסכים במסע פנימה."
"כמי שעוסקת בטרנספורמציה של אנשים מגיל 26, כמעט 23 שנים, עברתי כל מיני גלגולים ופיתוחים של הקלה על סבל של אנשים ולימים גיליתי שהסבל הוא מאוד פנימי, פרטי, אישי והוא לא ניתן למכירה, להעברה או למידור. הסבל הוא בין האדם לבין עצמו למרות שהוא משתקף בהרבה מקומות: הוא משתקף הרבה פעמים במצב כלכלי, בזוגיות עכורה, ביחסים קשים, בחוסר שביעות רצון, בעודף משקל ועוד."
"כל נושא ההעצמה האישית והמקום של לבוא מגדולתם של אנשים ולא מהפתולוגיות שלהם, זה הגיע גם מעולם הספורט והתחיל את ניצניו בשנות ה-70, כשהגיע האסט והגיע ה I am, כל אותן סדנאות שאמרו שניתן להוציא מהאדם את המיטב לא בדרך של ללכת איתו למקומות שהוא חלש בהם אלא למקומות שהוא חזק בהם. לימים עסקתי במקום של המוטיבציה של אנשים וגיליתי שהדרך הזאת לא עובדת לאורך זמן, שזה מין מסכה, מין פלקט כזה. אנשים שמים הרבה פעמים יעדים או מטרות להשיג ובעיניי זאת הסחת דעת מהמפגש של האדם עם עצמו ולכן שיטת סאטיה עוסקת ביחסים שבין האדם לעצמו כי זאת המראה או אלה המשקפיים שמהם הוא רואה את הכל."
דליק: "יש בשיטה נגיעה פרוידיאנית? את בודקת את מקורות המצוקה של האדם בילדות המוקדמת, ביחסים עם אבא ואמא שלו, זה מה שאת חוקרת? כשאת אומרת אישי למה את מתכוונת?"
נטאלי: "שיטת סאטיה היא שיטה אינטגרטיבית. כשבניתי אותה היה לי חשוב לבנות אותה מכמה רבדים, היה לי חשוב שהגוף יהיה חלק מאוד משמעותי בה. היה לי חשוב שזאת תהיה שיטה שהיא חומלת, החמלה היא עמוד התווך שלה. זאת שיטה רכה ולא שיטה נוקשה, היא לא שיטה בוטה, או מעליבה, היא שיטה שעוטפת אבל היא גם מאוד ישירה ונוקבת. אז יש כמה רבדים וכן אנחנו הולכים למקומות של הילדות בשיטה אבל זה צעד מאוד מתקדם ללכת לשם, אנחנו הולכים לשם מהמקום של התחושות הפיזיולוגיות."
דליק: "כדי לבדוק מהן התחושות הפיזיולוגיות את שואלת: "איפה אתה מרגיש את זה?""
נטאלי: "זה לא רק איפה אתה מרגיש אלא מה את חש. יש את המשפט "אני חושב משמע אני קיים", אז בשיטה שלי אנחנו הופכים את זה ל"אני חש משמע אני קיים". יש שתי מערכות מאוד משמעותיות שאנחנו חיים דרכן שהן לא מדוברות במערב בכלל, הם לא מדוברות לא בשפה, לא בספרים, לא ביום יום והן מעצבות את החיים שלנו באופן יוצא דופן. הראשונה היא מערכת החישה שזה התחושות הפיזיולוגיות והשנייה היא מערכת ההוויה, ה being, ה be, מה שמלווה כל פעולה. בשיטת סאטיה אדם נחשף לשתי מערכות אלו שמנהלות ומעצבות אותו ואין לו בהכרח קשר איתן חיים שלמים. כשאנשים פוגשים את שיטת סאטיה ומבקשים שאסביר להם למה זה דומה אני אומרת שזה מאוד קשה להסביר למה זה דומה אבל אני יכולה להגיד איך זה עובד. הדבר דומה לסיטואציה בה נציג תווים לאדם שמעולם לא למד מוסיקה, הוא לא יבין מה הם אומרים. יהיה עליו ללמוד תווים ומהם יוכל ליצור קומפוזיציה."
"שיטת סאטיה באה ואומרת שאין צורך בשיפור של האדם, אין צורך בשינוי, אין צורך בהשגיות, אין צורך בתחרות, אלא יש דבר אחד שכדאי שתשקיע בו את חייך, וזה בהכרות העצמית. אני אומרת: "אין את מי לשנות יש את מי להכיר. המסע חייב להיות פנימה, וכל מסע החוצה הוא על חשבון מסע פנימה"."
"הנחת העבודה של האימון בשיטת סאטיה היא שגדולתם של אנשים נמצאת בתוכם פנימה, ז"א שיש את האדם ויש את נסיבות חייו, והוא לא הנסיבות. וזה הקשר למערכת השנייה שדיברתי עליה שהיא מערכת ההוויה. הוויה זה לעשות הפרדה בין מי שאתה לבין מה שקורה לך או לבין מה שיש לך, having, what you have and who you are, מי שאתה לעומת מה שיש לך. אחת השאלות שעוזרות להבין מה היא הוויה היא: "כשאתה נכנס הביתה איזו הוויה בת הזוג שלך פוגשת, איזה דליק היא פוגשת: דליק טרוד?, דליק שמח?, דליק פנוי?, כשפוגשים אותך איזה אדם פוגשים?, והאם אתה מישהו ששם לב כשפוגשים אותו מה פוגשים?. אז אם למשל הורה נכנס הביתה הוא רוצה לשאול את עצמו: "איזה הורה הילדים שלו פוגשים? האם הם פוגשים אדם טרוד? אדם עסוק? כמה באמת בעת המפגש הפיזי אתה נוכח למי אתה". אנחנו לא רואים את עצמנו ואם היינו הולכים עם מראה צמודה לפנים שלנו היינו בטח מחייכים יותר ומכווצים פחות ומתבוננים יותר באנשים ורואים אותם."
דליק: "ונגיד שהבנתי מי אני, מה בעצם אני עושה, אני משחק אותה אחרת? אני מבין ואני עובר לתפקיד הלא טרוד?"
נטאלי: "לא, אתה קודם כל שם לב, זה על תשומת לב, זה לא על מלאכותיות. אחד הדברים ששיטת סאטיה עובדת עליהם הרבה זה נושא המתח, הכעס והלחץ . אנשים כועסים נורא מהר אבל לוקח להם הרבה מאוד זמן להירגע. שזה דיי תמוה אם תחשוב על זה, איך זה יכול להיות שאנחנו כועסים באפס זמן, בפחות מ 3 שניות ולהירגע יכול לקחת ימים או שעות, זה דבר כשלעצמו מאוד מעניין. אחרי ששמת לב למי אתה אני אומרת לאנשים: "תבחרו מי להיות ובוא ניראה אתכם בוחרים להיות נעימים". אם אתה כועס אתה לא יכול להיות בו זמנית גם נעים. אבל אם אתה מתחיל לשים לב כמה אתה לא נעים וכמה אתה לא פנוי, וכמה אתה מאוד טרוד, זה מתחיל לחלחל."
"הוויה גם קשורה מאוד לנשימה, כמה באמת אתה יכול להתבונן על הנשימה שלך. אחד המשפטים שמאוד חשוב לי להטמיע הוא שאיכות החיים כאיכות הנשימה, איכות הנשימה שלך ואיכות חייך שלובים. ככל שאורך הנשימה שלך יותר רחב ויותר גדול ככה היכולת שלך להגיב לנסיבות חייך היא הרבה יותר נינוחה."
דליק: "דיברת על מפגש בין אישי, אני וזוגתי ואז אמרת להתבונן באנרגיה, בסביבה ואז התבוננתי בטלי וראיתי שהיא מסמסת ונעשיתי נורא עצבני"
נטאלי: "זאת דוגמה לזה שהיכולת שלך להישאר נינוח עם הנשימה שלך הוטרדו מזה שטלי שלחה SMS וזה כמה אנחנו מוסחים בקלות, וכמה אין לנו את עצמנו מול הכאוס שאנחנו חיים בתוכו"
דליק: "אז באימון שלי אני צריך להכיל אותה?"
נטאלי: "לא, לתת לה להיות, זה מה שנקרא חופש. הכי טוב לראות את זה בבתים שיש בהם ילדים, נורא מציקים להם כל הזמן לא נותנים להם פשוט להיות: "אז מה אתה עושה? אכלת? מה תעשה היום?" כל הזמן מתקנים, מזיזים, מסדרים, כי יש פה משהו לא שקט, משהו בין האדם לעצמו."
"אחד הדברים הנפלאים בשיטה הזאת שאין אשמים. אין לך באמת מה לבוא בטענות לאחרים אלא אתה יכול לראות מה זה עושה לך. יש כמה שאלות שאם אנשים ישאלו את עצמם יהיה להם הרבה יותר אויר, למשל כשמשהו קורה לא ללכת ולשאול את עצמי: "אז מה אני עושה" אלא לשאול לפני "מה אני עושה" "מה זה עושה לי בגוף?", זה בד"כ יהיה כשיש מחנק, או כשיש בחילה, או כשיש כעס והנשימה היא המתנה בין אולי הגדולות בשיטת סאטיה."
"בנוסף לתשומת הלב בעת המפגש ע"י השאלה: "מי אני כשפוגשים אותי?", יש לתת את הדעת כמה אני חושב על איך אני משאיר אנשים אחרי המפגש איתי. תשאלו את עצמכם: "איך אחרים נשארים אחרי שאני ממשיך הלאה ועוזב את המפגש ואת השיחה?". אחרי שהבנו מי אנחנו במפגש עצמו, עלינו לשאול את עצמנו "איך הסתיימה השיחה ועם מה נישאר האדם איתו שוחחתי אחרי שהתרחקתי משם"."
"ישנו תרגיל מדיטטיבי שאני מעבירה לאנשים שבו אני אומרת להם: "בואו תעצמו לרגע את העיניים ותראו את מי פגשתם היום מהרגע שקמתם ועד עכשיו? ותראו איך היה לפגוש אתכם ואיך היתה החוויה של אנשים מולכם?", והרבה פעמים זה מפתיע אנשים להיווכח שהם היו עצבנים מהבוקר, שרוב השיחות שלהם היו שיחות קשות והם לא עצרו לרגע."
"שיטת סאטיה היא שיטה איטית, איטית אבל מאוד מהירה במה שהיא מאפשרת. היא בעצם אומרת: "רגע, בוא נעצור, בוא נתבונן", זו שיטה בעצם מדיטטיבית, שיטה שעוסקת בהתבוננות פנימית."
"רובד נוסף של השיטה זה הגוף, מערכת החישה. כתינוקות היחסים של התינוק, הרך הנולד עם הוריו הם מערכת חישה נטו, זה תחושות, הוא חש חום, הוא חש קור, הוא חש עונג, הוא חש רעב, הוא חש שובע, הוא חש מחנק, הוא חש בחילה, הוא חש כאב. הרובד השני של התינוק הוא השפה, הוא מתחיל לדבר והופך את התחושות כבר למבנים מנטליים ואז יש את המקום של הפעולות והיצירה. הגוף הוא הדבר הגדול ולא השפה ולא התודעה. הגוף שלנו הוא הפטפטן העיקרי והוא זה שאומר את האמת, לא משנה מה הלשון אומרת או מה המחשבה חושבת."
"מקורות ההשראה שלי לשיטת סאטיה הם דווקא לא פרויד ולא יונג. אני לא באה מתחום הטיפול או מתחום הפסיכולוגיה. אני מאוד אוהבת פילוסופיה ואומנות בין אם זה ציור, בין אם זה ריקוד בין אם זה משחק, בין אם זה פיסול. כל סוג של אומנות יש בו מקורות שמעוררים בי השראה כשאני כותבת או כשאני יוצרת. אני אומרת שסאטיה היא שיטה שמערערת את הגוף, מבלבלת אותו, לוקחת אותו למקומות הראשוניים שלו."
"היה לי חשוב שזאת תהיה שיטה שהיא יום יומית היא לא איזה פילוסופיה. כשהאדם משוחח עם הילד שלו או כשהוא במהלך יום העבודה שלו או כשהוא פוגש את השיח מול הבן זוג שלו הוא יכול ליישם אותה ולהשתמש בה ולדעת שיש לו את מה שנדרש כדי ליצור את החיים שהוא רוצה עם כל הטירוף שאנחנו חיים בו היום. בעייני זאת שיטה שפויה שלא מדברת על יעדים, לא מדברת על מטרות. כשאנשים נרשמים לנקודת מפנה אני שואלת אותם למה הם באו, ובעבר התשובות היו כדי להתחתן או להתגרש, או כדי לעשות יותר כסף, או כדי לרדת במשקל, ולאורך השנים יותר ויותר אנשים באים כדי לחוש שלווה, כדי למצוא את הייעוד שלהם, כדי לחיות חיים יותר שלמים, שזה גם מראה על איזשהי התפתחות, שאנשים כבר מבינים שהיעד הבא הוא לא הדבר עצמו."
בברכה,
דיקלה ניצן.
Image courtesy of Serge Bertasius Photography. at FreeDigitalPhotos.net