בשנים האחרונות הזדמן לי להקשיב לשתי הרצאות מרתקות, מצחיקות ומעניינות של חיים שפירא "על הדברים שחשובים באמת" ו"תורת המשחקים".
במסגרת ה"שיטוטים" שלי באינטרנט מצאתי את התוכנית "נפגשים עם קבלה" בה חיים מתראיין ומסביר בצורה מעניינת, פשוטה ובהירה בהקשר של הספר שכתב הנקרא "שיחות על תורת המשחקים" על קבלת החלטות ובחירות בחיים.
שאלה: מה התובנה המרכזית שלך בהקשר של "תורת המשחקים"?
תשובה: "אני לא יודע אם אפשר לנסח את זה כתובנה מרכזית, כי יש אנשים שחושבים שבעזרת תורת המשחקים אפשר לעשות הכל:
לקבל החלטות החל אם להפציץ מדינות או לא, ודרך איך לערוך מכרז, וכלה בהאם להתחיל עם מלכת הכיתה או להסתפק בבנות פחות מרשימות, ויש אנשים שאומרים שתורת המשחקים אולי לא טובה לשום דבר כי אנשים הם גם לא רציונאליים וגם לא חכמים.
הדעה שלי נמצאת בין שני הקצוות האלה. יש סיטואציות שאתה כן יכול להפעיל את התובנות האלה ובין היתר זה מלמד אותך לחשוב. כי הרבה פעמים אנשים בכלל לא חושבים ומקבלים החלטות בלי לחשוב".
"סטיבן הוקינג, למשל, בספרו "קיצור תולדות הזמן" נותן דוגמה מאוד יפה מדוע כל האנשים האמינו שכדור הארץ הוא שטוח, הרי זה דבר קצת אבסורדי:
שכן עם הגעתה של ספינה הדבר הראשון שאנו רואים זה את התורן - מה שאומר שכדור הארץ לא שטוח, אם כדור הארץ היה שטוח היינו רואים את הספינה.
לכן, סטיבן הוקינג שואל את עצמו איך ייתכן שעשרות אלפי ספינות, המוני אנשים ראו את זה ואף אחד מהם לא חשב שכדור הארץ איננו שטוח?
ברגע שיש איזו דעה רווחת, לא משנה אם היא נכונה או לא נכונה – אנשים לא חושבים אלא רגילים לזה שכדור הארץ שטוח ושום דבר לא ישבור את זה עד שבא בנ"א עם יכולת חשיבה מיוחדת משלו".
"אחד התחומים שבו תורת המשחקים עובדת בצורה יפהפייה זה בתחום של בעלי חיים. למה? כי דווקא בעלי חיים אי אפשר להגיד עליהם שהם לא רציונאליים ושם המודלים של תורת המשחקים מצליחים לנבא את הבחירות בהצלחה רבה.
למשל אפשר בעזרת תורת המשחקים להסביר למה לביאה אחת תוקפת עדר של איזה מאה, מאתיים באפלוס שהם בבירור יותר חזקים ממנה, ואתה שואל למה הם בורחים? הרי כל מה שהם צריכים לעשות זה להסתובב ולרוץ לכיוון הלביאה.
בוא נניח שיש באפלו אחד שמתנהג אחרת ואומר: "אני לא אברח עכשיו יחד עם כולם, אני מסתובב ותוקף את הלביאה", האם הוא קיבל החלטה נכונה? ממש לא.
לא סתם שהיא לא נכונה היא החלטה אחרונה שלו, גם הלביאה לא ראתה אף פעם מזון רץ אל הצלחת. בעברית פשוטה: "כשכל הבאפלוס בורחים, כדי שלא תצטער על כל מעשייך בדיעבד, שווה לך לברוח עם כולם".
ההיפך לא נכון, כשכל הבאפלוס תוקפים את הלביאה כדאי לך קצת להתמהמה, בכל זאת לתקוף לביאה זה עלול להיות מסוכן ובע"ח לומדים את זה מאוד יפה".
"בעייני תורת המשחקים מורכבת בערך כך: 30% מודלים מתמטיים מסובכים ביותר, וכ- 70% מודלים פסיכולוגיים.
דווקא אצל בע"ח זה פחות פסיכולוגיה, אתה לא יכול לבוא לאריה ולהגיד לו: "תראה מה עשית לזברה, זה לא יפה, בלבלת לה את כל הפסים".
אריה זה אריה, זה עניין של טבע, אין שם שמחה לאיד, אין שם עניינים של כבוד, פונקצית המטרה שלהם היא ברורה, זה שרידות מאוד שונה מאשר אצל בנ"א, כי כבנ"א מה המטרה שלנו?"
"תורת המשחקים נותנת תובנות על התנהגויות שיש לנו עכשיו, אתה יכול לראות שאנשים מתנהגים בצורה אי רציונאלית ולכן קשה מאוד לנבא מה אנחנו באמת נעשה כי יש לנו עניינים של כבוד או חוש צדק.
אולי אני אתן דוגמה קטנה: יש ניסוי שרבים שיחזרו אותו, הראשון היה דניאל כהנמן, והניסוי הוא כזה: אתה יכול לקנות מחשבון ב-15 ש"ח בת"א או לנסוע להרצליה ולקנות אותו שם ב 10 ש"ח, מסתבר שיש אנשים שיעשו את הדרך ואז שואלים אותם: "הנה יש מחשב שאתה יכול לקנות ב 1005 ש"ח בת"א או ב 1000 ש"ח בהרצליה".
הפעם איש לא מוכן לנסוע . מדענים תוהים למה זה כך? הרי החיסכון בשני המקרים הוא 5 ש"ח אז מה זה משנה, ואז אומרים שאנשים הם אי רציונאליים, אני לא הייתי אומר שהם אי רציונאליים, אני חושב שחוש צדק זה דבר מאוד רציונאלי, 5 ש"ח על 15 זה הרבה, וניראה לנו שזה לא הוגן מה שקרה כאן, 5 ש"ח על 1005 זה דיי זניח אז אנחנו לא נפגעים וחוש הצדק שלנו חי בשלום עם הרעיון הזה.
השאלה היא איך אתה מסתכל על הדברים האלה. בתורת המשחקים חשוב להבין מה פונקצית המטרה, מה אנחנו רוצים לעשות? זה הדבר הכי מרתק".
משחק זה כל סיטואציה שבה יש אי ודאות ולכל אחד יש מספר אסטרטגיות, למשל שלושתנו משתתפים במכרז על ספר מאוד עתיק ויקר, כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו "מה יעשו האחרים?"
"יש לי דוגמה איך אפשר למכור 100 שקל בהמון כסף והסיבה לכך היא שאנשים לא מבינים מה הם רוצים ואיך מקבלים החלטות.
המכרז הולך כך: זה ניסוי מאוד מפורסם, פעם הוא נקרא: "כיצד מוכרים דולר": אני מוציא 100 שקל מהכיס ואני מציע לסטודנטים מכרז עם החוקים הבאים: מי שייתן את ההצעה הגבוהה ביותר הוא זוכה ב 100 ש"ח אבל מי שייתן את ההצעה השנייה משלם אותה ולא מקבל כלום. אני מאוד אוהב לעשות את הניסוי הזה ומה תמיד קורה? בהתחלה איש לא משחק בזה, "כי ברגע שמרצה מציע משחקים בטח יש קאטץ' אז נעזוב ולא ניכנס" אבל אז תמיד יש מישהו שאומר "רגע, רגע, יש לי רעיון, אם אף אחד לא משחק, אני אציע שקל כדי לקבל את המאה" על מה הוא לא חושב? כל עוד אף אחד לא נכנס למשחק הזה, אז זה גם לא עניין אף אחד, אבל ברגע שיש מישהו שמרוויח, כאן בא הטבע האנושי המוזר "מה פתאום שהוא ירוויח ולא אני?", "הוא הציע שקל, אני אציע שניים" ואז שלושה, ארבעה וזה באופן מפתיע הולך מבחינה תיאורטית עד אינסוף, למה? נסביר את זה כך: נגיד אתה הצעת 98 ש"ח ואביהו הציע 99 - שווה לך להציע 100 כי אם אתה פורש עכשיו הלך 98 ש"ח, כי הצעה שנייה משלמת ולא מקבלת כלום ואם תציע 100 לא תרוויח כלום אך לפחות אתה לא מפסיד.
ובשלב הבא האם אביהו יציע 101? ברור כי אם לא יציע 101 יפסיד את ה 99 ש"ח שלו. ככה זה ממשיך עד מתי? איפה אנשים עוצרים? אני בניסויים שלי הגעתי לסכומים ממש גדולים.
זה דבר מדהים וזה עובד תמיד כי באופי שלנו ברגע שהשקענו קשה לנו לפרוש".
שאלה: בתורת המשחקים אתה כל הזמן מנסה לשלוט במצב, נכון?
תשובה: "לאנשים במשחקים מאוד חשוב הנושא של ודאות, זאת הסיבה לביטוח. חברות הביטוח מרוויחות כספים רבים בגלל שנאת אי הודאות שיש לבנ"א בקבלת החלטות, אנחנו מעדיפים לשלם הרבה כסף כדי לנסות לשלוט.
יש ניסוי שהצחיק אותי נורא... היה ניסוי שראיתי בטלביזיה: נותנים ל 20 אנשים קובייה, מ-10 אנשים מבקשים מהם לזרוק קובייה ולקבל את המספר 1, ו-10 מבקשים שיזרקו קובייה ושישתדלו לקבל את המספר 6.
מה אתה רואה? אנשים שמבקשים מהם לזרוק את הקובייה ולקבל את המספר 1 זורקים את הקובייה מאוד חלש כי ביקשו מהם טיפה: את המספר 1, אלה שביקשו מהם לנסות ולקבל את המספר 6 מסובבים שעה את הקובייה ביד ואז זורקים את הקובייה במלוא הכוח.
הם חושבים שיש להם שליטה, אם הם יזרקו את הקובייה חזק אז יש יותר סיכוי לקבל את המספר 6".
"תורת המשחקים בגירסה שלי, ויש גרסאות שונות, היא סוג של משנה סדורה לקבלת החלטות, אני נותן הרבה עצות שחייבים לקחת בחשבון לפני שמקבלים החלטה כלשהי, למשל, אחת העצות שאני תמיד אומר לאנשים היא לשאול את עצמם: מה יקרה אם כולם חושבים כמוכם?"
"כדי לנתח משחק אתה צריך לדעת מי הם השחקנים, את אוסף האסטרטגיות שלהם ומה הם באמת רוצים.
הבעיה בהבנת הרצונות של השחקנים האחרים נובעת מעצם ראייתנו את העולם דרך המשקפים שלנו, זה גם נקרא בפסיכולוגיה "אשליית הקונצנזוס": ניראה לנו שכל דבר שאנחנו חושבים שזה כך כולם חושבים שזה כך, אבל זה ממש לא.
אתה יודע למשל בין יהדות לאסלם יש הבדלים מאוד גדולים לגבי הדברים שחשובים יותר וחשובים פחות, מאוד קשה להיכנס ולראות את המשחק דרך העיניים של האויבים שלך ולכן הם מפתיעים הרבה פעמים".
אני פועל לפי המשפט שאומר: "תן לי את האומץ לנסות לשנות את הדברים שאני יכול, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאני לא יכול לשנות ותן לי את החוכמה לדעת להבדיל בין זה לבין זה".
שאלה: האדם מבין שאין ביכולתו לפתור בעיה, איך הוא יכול לצאת מהמשחק?
תשובה: אחד הדברים שאני מייעץ לאנשים זה שאחת האסטרטגיות שכמעט תמיד שוכחים אותה זה לא לשחק.
לא כל משחק שנקלעים אליו כדאי לשחק אותו, הרבה פעמים אנשים מצטרפים למשחקים שאינם משרתים אותם, ההמלצה שלי: שבו בצד ואל תשתתפו.
שאלה: מה תורת המשחקים אומרת על חינוך?
תשובה: "יש הרבה משחקים שמלמדים אותך לשתף פעולה. אחת הדוגמאות הכי מפורסמות, יש אפילו ספר על זה שנקרא "דילמת האסיר", מראה שכאשר כל אדם דואג רק לעצמו התוצאה לא פעם גרועה לכולם ואז אחד המסרים שאפשר לקבל מתורת המשחקים הוא ששיתוף פעולה שווה לך בשבילך. כלומר אתה לא הולך עכשיו להיות נחמד בשביל מישהו כדי לעזור לו אלא אתה הולך להיות נחמד כי זו פשוט אסטרטגיה הכי טובה.
הרעיון של אדם סמית של כל אחד ידאג לעצמו זה ככל הנראה בהרבה סיטואציות לא נכון. זה רעיון אסטרטגי מצוין הרבה פעמים להיות נחמד.
אני חושב שתורת המשחקים גם מלמדת צניעות, שזה גם בעיני דבר חשוב לדעת, איפה אתה יכול לתרום ואיפה לא".
"לסיכום אני אגיד שלדעתי תורת המשחקים יכולה לפתור הרבה דברים קטנים: איך לארגן מכרז בצורה טובה יותר, לחשוב על איזו אסטרטגיית השתתפות יותר מעניינת, אבל בעיות שהן מאוד מאוד גדולות אני לא חושב שזה בכוחותינו לפתור בגלל הכאוטיות: דברים קטנים שאתה בכלל לא מודע אליהם שמישהו עשה יכולים להפיל את כל העסק".
שאלה: מה מתוך תורת המשחקים אתה מיישם בחיי היום יום שלך?
תשובה: "אני משתדל לשאול את עצמי מה אני רוצה להיות בעוד 5 - 7 שנים, מה הדרך לשם. אני לא הולך עכשיו לחשוב באיזו דרך לבחור לנסוע הביתה כי גם אם אני אטעה זאת לא טעות גדולה, מה כן תיהיה טעות גדולה בעיניי? יש ספר נפלא של טולסטוי "מותו של איוואן איליץ" שאם אני אסכם את הספר במילה אחת: הוא מראה בספר שאתה יכול לחיות כל חייך כמו אידיוט גמור, אבל שתי דקות לפני שאתה תמות תדע בדיוק איך היית צריך לחיות אותם.
הצרה היא שאין מועד ב', אין הזדמנות חוזרת, זאת היתה חזרה גנרלית והמופע, הכל ביחד. לכן שאלה שכן מרתקת אותי ועל זה אני חושב הרבה היא: מהי פונקצית המטרה שלי בגדול, מה אני רוצה לעשות עם החיים האלה".
Image courtesy of nenetus at FreeDigitalPhotos.net
