לפני שילדתי את בני הראשון אהבתי מאוד לרוץ, לכן נמשכתי לקרוא כתבה שלוקחת תובנות מעולם הריצה אל החיים, תרגמתי וסיכמתי את המאמר של ג'ף ג'ונסון "Just Give It Your All" שמדבר על הפרדוקס של הצלחה "בין לילה":
כספורטאי שרץ על מסלול, אני זוכר שתמיד תהיתי כיצד האצן האולימפי קרל לואיס ניצח את כל המרוצים ממש לקראת הסוף.
לעתים רחוקות מאוד הוא זינק מהר יותר מאשר כל אחד אחר ולעתים רחוקות הוא ניצח בנקודת החצי, אבל כמעט תמיד לקראת השמונים או התשעים מטר, קרל לואיס התקדם וסיים את מרוץ המאה מטרים במקום הראשון כשהוא משיג רבים מהמתחרים שלו ממש על קו הסיום.
בתקופה בה למדתי את "מדע המרוצים", הבנתי שקרל לואיס לא האיץ יותר בסוף המרוץ, אלא שכולם האטו מהר יותר ממנו.
כאשר אתם מוכנים לתת את כל כולכם, באופן עקבי ובמלוא התשוקה, כל האנשים סביבכם יאטו מהר יותר מכם.
כאשר אינכם נותנים מספיק מההתחלה, אין שום סיכוי שיהיה לכם מספיק לקראת הסוף כדי לסיים ושלא לדבר על לנצח.
הדעה הרווחת היא שכסף, תהילה והחיים הטובים יכולים להתממש בין לילה. ההצלחה של אמני ההיפ-הופ מוכיחה כי אפשר להתפרסם מרינגטון לוהט.
תוכניות ריאליטי בטלוויזיה מוכיחות שניתן להפוך למפורסמים עם מעט או אפילו ללא שום כישרון – טעות.
החיים הטובים באמת, אשר מגיעים ממקום של מימוש מלוא הפוטנציאל שלכם והתנסות בחוויה של סיפוק והגשמה, לא יכולים להפוך למציאות שלכם פשוט כי אתם רוצים זאת, לא ניתן לשלוף זאת כמו שפן מתוך הכובע וזה בטח לא יכול לקרות בין לילה. אם אתם רוצים להשלים את המסע הזה, אתם צריכים לעבוד בשביל זה.
עבודה קשה משתלמת ואם אתם נותנים את הכי טוב שלכם, תוכלו לקבל בתמורה את הדבר הכי טוב עבורכם.
התרבות שלנו שמונעת בעיקר על ידי התקשורת, יצרה את הרושם כי אנו יכולים להשיג דברים בקלות, כשלמעשה צריך להרוויח אותם.
אנחנו רואים את זה בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" או אנשים שזוכים בלוטו, או יזמים שבעסקת אקזיט אחת מקבלים מיליוני דולרים, או ספורטאים שמקבלים חוזים ענקיים, או נגנים שזוכים ב"פלטינה".
כל התמונות האלה חוזרות שוב ושוב ומפיצות את המסר שגם אתם יכולים לעשות זאת בין לילה.
התקשורת נושאת חלק מן האשמה בהפצת התופעה הזאת של תחושת ה"בין לילה" כי קל יותר לספר את הסיפור של הצלחה בן לילה מאשר לתאר עשר או עשרים שנים של עבודה קשה הנדרשת כדי להשיג מעמד של סלבריטאים. כאשר אתם שומעים על אמן שהקליט את האלבום הראשון שלו וזכה ב"פלטינה", אתם בדרך כלל לא יודעים כי הוא כבר שנים בתעשייה, או מנסה להיכנס במשך שנים לעסק.
במאי ההקלטות, זמר היפ הופ וכותב השירים Ne-Yo נשאל: "איך זה מרגיש להיות בפסגת התעשייה? תשובתו ממחישה את המסר שלי: "אני לא חושב שאתם מבינים את זה.
עשיתי זאת במשך שתים עשרה שנים לפני שמישהו ידע מי אני".
במשך שתים עשרה שנים Ne-Yo כתב מדי יום ביומו. הוא לקח סיפורים מחיי היומיום ובכל רגע פנוי הוא כתב שירים, סיפר סיפורים דרך המוזיקה שלו כשאף אחד לא שם לב.
הוא הבין שעליו להשתפר כדי שיתייחסו ליצירותיו ברצינות. מוסר העבודה הגבוה שלו אפשר בסופו של דבר את מימושה של ההצלחה "בין לילה".
יותר מדי אנשים מאמינים שלא משנה כמה קשה הם עובדים, הם לא יהיו מוצלחים. אינכם יכולים להיכנע לאמונה הזאת.
עליכם להאמין שבצדו השני של המסע קיימת הצלחה ובין המקום שבו אתם נמצאים היום למקום אליו אתם רוצים להגיע ישנה עבודה קשה.
הסיבה בגללה עליכם לתת את כל כולכם איננה משום שהחיים לא הוגנים או שעליכם לכפר על מעשה רע.
עליכם לתת את כל כולכם מכיוון שרק כך תוכלו להפוך להיות כל מי שאתם מסוגלים ויכולים. לכן, אם אתם נותנים רק חלק מעצמכם, אתם נעשים רק חצי ממי שאתם יכולים להיות.
כמה מדהים זה יהיה, במיוחד עבור אלה מכם שמרוצים ממה שהם נותנים כרגע, שמעולם לא נתנו את הכל מעצמם - לתת את הכל ולקצור את כל הרווחים? חשבו כמה תוכלו להיות אם תתנו את הכל!
בהצלחה,
דיקלה ניצן.
Image courtesy of nenetus at FreeDigitalPhotos.net
