בתוכנית השבועית של נטאלי בן דוד ברדיו מהות החיים מה 03.02.2014 עם המאמנת מורן בן ארויה, נטאלי מדברת על זוגיות ללא פתחי מילוט ומפרטת מהם פתחי המילוט שאנשים משתמשים בהם בזוגיות. בנוסף, איך לנהל שיחות עם הילדים על ההתארגנות בבוקר ובערב.
נטאלי: "אני לא אוהבת את המילה זוגיות, אני מעדיפה את המושג קשר זוגי, או קשר רומנטי.
אחד הפסיכולוגים שאני מאוד מעריכה בתחום של זוגיות הוא הנדריקס שפיתח את שיטת אימגו, והוא מדבר על זוגיות ללא פתחי מילוט, ז"א כשאדם נישא או כשאדם בקשר והוא אומר לעצמו אני פה עד שהמוות יפריד ביננו. כי בזוגיות, בקשר זוגי, מה שקורה זה כשאנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו זה בעצם בחירה לא מודעת מאוד מדויקת, למה היא לא מודעת ולמה היא מדויקת? כי אנחנו בד"כ בוחרים מישהו שיאתגר לנו את פצעי הילדות שלנו, ובד"כ בני זוג יושבים על דברים מאוד קשים אחד של השני, וזאת הזדמנות מצוינת בקשר זוגי לעשות עבודה וצמיחה אישית ורוחנית."
מורן: "תוכלי להסביר את הקשר?"
נטאלי: "אני אסביר את זה עליי, אני במערכת זוגית אוהבת, מהממת, טובה, ואני יכולה להגיד שכשאני מסתכלת על מה העבודה שאני עשיתי עם עצמי שהשתקפה בתוך המערכות הזוגיות שהיו לי בעבר וקצת היום, זה על חרדת הנטישה שלי. הפצע הזה שאני נמסרתי בגיל שנה ועשרה חודשים כי ההורים שלי היו צריכים לצאת לעבודה והם לא יכלו לגדל אותי עד שהייתי בת חמש.
הרי הקשר הזוגי שלנו הראשון הוא עם ההורים שלנו בילדות שלנו, והרבה פעמים אנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו לפי התכונות החיוביות והשליליות של ההורים שלנו."
מורן: "למה זה קורה?"
נטאלי: "כי זה המודלינג שראינו, זה המים ששתינו, זה מה שיש בחוויות הילדות שלנו, זה גם מה שאנחנו מכירים, אנחנו משכפלים מודלים, זה יותר מחווית תיקון, זה מחוסר ברירה. ככל שעושים יותר עבודה עצמית ועבודה פנימית אז אפשר לעשות בחירות טובות יותר
.
קשר זוגי בעיניי, הוא הצמיחה הרוחנית החשובה ביותר שאדם יכול לעשות עם עצמו. קשר זוגי מגרה את רוב המקומות שקשים לנו כי מדובר פה על אהבה, על מגע, על מחויבות, על הערכה, על אמון, על יחסים כלכליים. בקשר זוגי יש את כל הייצריות ואת כל המורכבויות, ולכן בעיניי כשבנ"א נמצא בקשר זוגי ויש לו איזשהם משברים או קונפליקטים אני אגיד לו "אל תעזוב, תישאר ותבדוק איך זה יכול להיות שזה מה שקורה לך שם". במערכות יחסים עם אלימות או התעללות קשה, אני מאמינה שגם שם יש אחריות של 100% לכל צד, אני תמיד אומרת שאדם ניתן להתעלל בו פעם אחת, בפעם השנייה הוא מסכים.
התפיסה הזוגית שלי זה שאין קורבנות בזוגיות, שני הצדדים אחראים באופן מלא למה שקורה בקשר, כל זוג יש לו את הדינמיקה שלו וזה כמו פאזל שמתחבר היטב ואין מקריות בפאזל הזה. הרבה פעמים יש את אלה שאומרים "איך זה יכול להיות שהיא יוצאת איתו והוא יוצא איתה?" או "איך זה יכול להיות שהוא התחתן איתה?", התשובה לכל השאלות הלא מבינות האלה איך זוגות מתחברים היא שהם מתחברים בגלל המורכבויות הנפשיות והרגשיות שלהם, מבנה רגשי פוגש מבנה רגשי."
מורן: "דיברת על פצעים ופתחי מילוט, למה את מתכוונת?"
נטאלי: "פתח מילוט זה שאני משאיר לי דלת או חלון לצאת ממנו.
במערכות זוגיות משתמשים בפתחי מילוט בשפה.
פתח מילוט ראשון הוא איומים: למשל כשזוג במשבר יש איומים "אם ככה וככה אני רוצה להתגרש". איום זה סוג של פתח מילוט, במקום להגיד "אני פה"."
מורן: "המושג הזה פתח מילוט זה כאילו לשמור לעצמי סוג של שער או פתח יציאה, פתח שממנו אני יכול להימלט מהקשר הזה ואני לפעמים לא רק משתמש בו אלא חי אותו בתודעה שלי, נכון?"
נטאלי: "נכון ואני הרבה פעמים משתמש בו בצורה שהיא בעצם בסופו של דבר מחבלת בקשר."
מורן: "כל דבר שאנחנו שמים לגביו פתח מילוט ,לאן אנחנו מסתכלים כשיש פתח מילוט?"
נטאלי: "אנחנו מסתכלים אחורנית אם יש לנו מאיפה לצאת."
מורן: "השימוש בפתחי מילוט בעצם כל הזמן שומר עלינו לא נמצאים בתוך הקשר?"
נטאלי: "נכון, אנחנו נמצאים בקשר זוגי ולא נמצאים בקשר זוגי, וגם זה מאפשר לנו לא באמת להיות עם מה שיש ולא להסתכל קדימה כי אנחנו כל הזמן מושכים קצת אחורה וקצת קדימה.
פתח מילוט שני זה כסף ויחסים עם כסף: אחד הדברים שמאפיינים זוגיות טובה זה חשבון משותף, כסף זאת שיחה זוגית מאוד חזקה, אני גיליתי מתוך העבודה שלי בנקודת מפנה על יחסים עם כסף שזוגיות גם שווה כסף, והרבה פעמים את שומעת אנשים שאומרים "יש לנו זוגיות מצוינת אבל אנחנו מפרידים כספים"."
מורן: "איך זה קשור זה שאתה מפריד כספים או זה שיש לך חשבונות נפרדים לזה שאתה שומר על פתח מילוט בתוך היחסים הזוגיים שלך, מה הכוונה?"
נטאלי: "כי הרבה פעמים כסף מזוהה עם לסמוך אחד על השני, עם שיתוף פעולה, עם נתינה ללא תנאים, עם אהבה ללא תנאי, עם שיח משותף על כספים.
אנשים יכולים להיות נשואים 20 ,30 שנה, לחיות ביחד אבל הם לא מנהלים שיחות על כסף, זה מראה גם על העומק או על החוזק של הקשר. כסף זאת שיחה שמעלה הרבה מאוד טענות, רגשות והאשמות בעיקר בין בני זוג וכשמשאירים את השיחה על כסף פתוחה יש פתח מילוט.
גברים לחוצים מכסף בדיוק כמו נשים, והרבה פעמים יש איזו ציפייה שהם ינהלו ויבינו את זה ואנחנו שוכחים שגידלו אותם נשים שפוחדות להתעסק בכסף, יחסים עם כסף זה בבית שגדלת בו, זה לא שייך אם אתה גבר או אישה, אני בעד להוריד מהם קצת לחץ.
בעיניי היכולת של זוג לשבת ביחד ולנהל שיחות על כסף ולנהל שיחות על העבר שלך, על ההיסטוריה, הבית שגדלת בו, והיכולת להביא את הפחדים ואת המתחים ולא לפגוע בקשר הזוגי, ולא להפנות את זה נגד הקשר אלא לבנות בתוך זה את הקשר.
כסף כמו שזה יכול להיות פתח מילוט זה יכול להיות מקור צמיחה, אז אני מזמינה זוגות לשבת ולדבר על כסף ולראות מה עולה וזה יוצר קירבה מאוד גדולה כשעוברים את המשוכה הזאת. זוג יכול להרוויח המון משיחות על כסף.
פתח מילוט שלישי זה השפה הדואלית: "כנראה", "אני לא יודע", "אני לא יודעת אם אני רוצה". הנדריקס מבחין בין זוגיות של לחיות ביחד לבין איזשהו הסכם של נישואין, לאו דווקא נישואין כדת משה וישראל אלא להצהיר קבל עם ועדה שאנחנו בקשר זוגי מחייב. כשבני זוג לא מתחייבים או לא מחויבים לגמרי זה פתח מילוט. "אני צריך חופש", אני חושבת שבתוך מסגרת החופש הוא הכי גדול, בתוך משהו שאתה מתחייב אליו החופש נעשה מאוד גדול.
ויש עוד פתחי מילוט כמו לצפות בטלויזיה ולא לתקשר או כמו לחזור מאוחר מהעבודה ולא לשבת ביחד, או כמו להישחק בעבודה ועם הילדים, איכשהו יש איזושהי טולרנטיות שהקשר הזוגי יכול לספוג הכל וזה פתח מילוט כי קשר זה משהו לתחזק אותו בפני עצמו, אומנות האהבה."
מורן: "כשאת מדברת על פתחי מילוט את אומרת שאם אנחנו מוכנים להניח את פתחי המילוט או להיפרד מהם אנחנו בעצם מתמסרים?"
נטאלי: "נכון, אנחנו גם מתמסרים ואנחנו גם אומרים "אני מוכן להיכנס לכל החורים ולכל הקוצים בתוך הקשר הזה", במיוחד כשיש ילדים, למרות שאני לא אוהבת להכניס את הילדים כסיבה למשהו אבל יש שם אנשים צעירים שמושפעים."
מאזינה: "אני רוצה לשוחח על היחסים עם הבנות שלי והזמן"
נטאלי: "בנות כמה הבנות?"
מאזינה: "6 ו-3"
נטאלי: "על מה את רוצה לדבר על בנותייך?"
מאזינה: "ההתארגנות שלי איתן בבוקר לצאת מהבית וההתארגנות שלי איתן ללכת לישון."
נטאלי: "מה קורה במציאות?"
מאזינה: "אני חווה קושי מאוד רב, לעזור להן להתארגן בבוקר בזמן, חווה הרבה מחנק, לחץ, כעס. אני מבקשת, במיוחד מול הגדולה. בערב, מסדרים את הבגדים לפני שהולכים לישון. אני כל הזמן מסבירה את החשיבות של להגיע בזמן לעבודה. אני חווה שם קושי כי מה שאני מרגישה זה מריחה של זמן, הן יכולות לקום, לשבת ולשחק עם האוכל ולצחוק, וזה נמרח, וגם בערבים, לפני שהן הולכות לישון, התארגנות לשינה יכולה להימשך משהו כמו שעתיים, והתארגנות ליציאה מהבית בבוקר נמשכת שעה וחצי."
נטאלי: "אני תמיד מזמינה הורים לדבר, לשוחח עם הילדים שזה דבר נדיר שהורים עושים, לשוחח עם ילדיהם, אני יש לי מין פילוסופיה כזאת שאומרת: משברים לעולם לא פותרים בזמן משבר, אי אפשר לצנן מים רותחים במים צוננים באותו רגע, צריך לתת למים קצת להתקרר, והרבה פעמים הורים מנהלים את השיחות של הבוקר ואת השיחות של הערב, את התיסכולים שלהם, את מה שלא עובד בזמן הזה.
קודם כל אני מזמינה אותך לשבת עם בנותייך אחה"צ בזמן שקט ונעים, לכבד את המקום ואת הזמן כדי שהן יוכלו להיות פנויים וגם אתם, ולשוחח איתן על הבוקר ועל הערב ולהתעניין בהן, באיך הן היו רוצות להתארגן לקראת השינה, איזה הסכם הן היו רוצות לעשות, אולי לצייר ולקשט את ההסכם, לקרוא על זה סיפור, וכנ"ל לגבי הבוקר, מה נוח להן בבוקר, מה לא נוח להן, זה דבר אחד.
דבר שני, הכעס והלחץ שעולה לך, זה לא בגלל שהבנות שלך שם, זה רק השתקפות.
השאלה היא אם את מנהלת איתן את היחסים בבוקר או את התוצאות, כמה מה שחשוב לך זה שהן יתפקדו ויצאו מהבית או כמה חשוב לך שיהיה להן בוקר שמח, נעים, כייפי ונינוח, ואחד הדברים שעלו לי זה שאת אומרת להן כל הזמן שאת חייבת לצאת לעבודה, זה עלייך, הן צריכות לקחת את האחריות על זה שאת תגיעי בזמן לעבודה, ואחד הדברים שאני חושבת שהורים עושים הרבה פעמים זה שהם שמים עול על הכתפיים הקטנות והצעירות של הילדים שלהם. הילדות הופכות להיות משהו שמפריע לך לצאת מהבית בזמן, הן ההפרעה והן לא מקבלות את המקום של עצמן והשאלה היא איך היית רוצה לצאת בבוקר מהבית? איך היית רוצה לקום? ואיך היית רוצה לצאת?"
מאזינה: "עשיתי איתן שיחות, בעיקר עם הגדולה, ישבנו, פיניתי לה זמן בלי פלאפונים, ואמרתי לה שאני מכבה את הפלאפון כי את חשובה לי, ושוחחתי והסברתי שיש זמנים שאנחנו חייבים לעמוד בהם."
נטאלי: "זה לא לשוחח, להסביר זה לא לשוחח, לתת הסברים לילדים למה הם צריכים להתנהג בדרך מסוימת זה לתת להם חוויה של בסדר או לא בסדר, להיות ילדה בסדר זה אומר להתנהג כך וכך וכך בבוקר. זה לא שיחה, זו בעיקר הנחיה.
אז מה שאני מזמינה אותך זה לשאול אותה איך בשבילה הבוקר, איך היא חווה את הבוקר, אם הכל היה אפשרי איך היא היתה רוצה שתיהיי איתה, מה היה בא לה לא במילים של מבוגרים, במילים של ילדים, בשפה של ילדים, עם ילדים מדברים בשפה של ילדים.
לשוחח זה לשאול שאלות ולהתעניין ולהתקדם בשיחה לפי מה שהם אומרים וזה נמצא שם, זה נמצא בשיח, והייתי נותנת לה לנהל את הבוקר, לתת לה להיות שותפה. הרבה פעמים ההורים הם אלה שמפעילים את הבוקר ואין שיתוף עם הילדים ואני מאמינה שתגלי שיש לך בת אחראית ומהירה ואנרגטית ושמחה אם תאפשרי לה את זה.
זה דבר אחד והדבר השני לגבי הערב מה שאני מציעה זה שהרבה פעמים הורים לא ישרים עם הילדים שלהם ולא מגבילים אותם בתוך מסגרת ואומרים "אני עייפה אני רוצה שעכשיו ניפרד, כל אחד ילך לחדרו", ולשים את הגבול בצורה מאוד ישרה, ונעימה בלי רגשות אשמה, ולהגיד "אני עכשיו צריכה זמן לעצמי". ילדים צריכים ללמוד, רצוי שהם ילמדו שהורה דרוש לו זמן להיות עם עצמו וללמד את הילדים שלך להיות עם עצמם."
בהצלחה,
דיקלה ניצן – מאמנת אישית.
Image courtesy of photostock at FreeDigitalPhotos.net
