לאחרונה הקשבתי לסדרת ראיונות של ג'ון אסרף בטלסמינר שנקרא success manifestors.
ג'ון ראיין 12 אנשים רגילים שהגיעו לתוצאות יוצאות מהכלל. כל אחד שיתף בסיפור האישי שלו שהביא אותו להצלחה, כמו גם טיפים וכלים שכל אחד יכול לסגל ולקחת אל תוך חייו כדי להגשים את מטרותיו.
הקשבה לשיחות האלה מילאה אותי במוטיבציה, באופטימיות וגם ברצון לראיין בעצמי אנשים מצליחים בחיי ובקרבתי כדי שאוכל ללמוד מהם ולשתף אחרים בתפיסות ובהרגלים שעזרו להם להשיג את מבוקשם.
האדם הראשון שקפץ לי לראש היה אבא שלי, ולמה? עבורי הוא דוגמה לאדם שללא תעודת בגרות או תואר אקדמאי הגיע לנקודה שבה בגיל 61 הוא נחשב עבורי לאדם עשיר, שיכול להפסיק לעבוד ולחיות לשארית חייו ברמת חיים גבוהה: יש לו נכסים וחסכונות שמניבים תשואות, חלקה במושב ללא משכנתא או חובות, הוא ואימי מטיילים בעולם פעמיים בשנה, מבלים ונהנים.
ישבתי איתו לשיחה מרתקת של שעתיים, הנה מה שלמדתי ממנו לגבי העקרונות שהנחו אותו:
"כנער שמגיל 15 עובד לפרנסתו היתה חקוקה בראשי הידיעה, שאדם שעובד ומבזבז את כל הכנסתו - לא יהיה לו כלום בחיים. הבנתי שאני לא יכול לבזבז את כל המשכורת.
בסוף כל חודש הייתי מקבל מעטפה של מזומן, חלק מוציא למחייתי ואת השאר מפקיד בבנק. לא עבר חודש שלא חסכתי.
אם עבדת חודש בלי לחסוך, כאילו לא עשית כלום. אני מאמין שבחסכון יש אלמנט פסיכולוגי: מי שאומר שכשיהיה לי אני אחסוך, לדעתי אף פעם לא יחסוך כי אנחנו תמיד צריכים עוד כסף.
בנוסף, היה ברור לי שהמטרה היא לא תשואה ורווח אלא חיסכון. אם הייתי חושב שזה לא משתלם, לא היה לי היום כלום.
חשוב לי להודות ולציין, שמקום משמעותי ונכבד יש גם לאמא שלך.
אשתי עזרה לי ואני רואה אותנו כצוות שביחד נרתם למטרה של רכישת בית ודאגה לילדות על צרכיהן השונים: מחדרים מעוצבים, שיעורים פרטיים, ביגוד והנעלה, חוגים ועד תואר אקדמאי ועזרה במימון החתונות.
שנינו ביחד עבדנו וחסכנו. היא היתה הגב שלי, לא התלוננה וקיטרה אלא עשינו את זה ביחד, שנינו רצינו להתפתח ולגדול.
מי שרוצה להשיג יותר בחיים צריך לתת יותר, עבדנו המון שעות והשקענו. נסענו על רכבים ישנים, רק בגיל מאוחר יחסית נסענו לטיולים בחו"ל.
ידענו להצטמצם בהוצאות וללא הנכונות והמוכנות גם שלה לעבור תקופות ארוכות של הוצאות מחושבות, לא הייתי יכול לעשות זאת בכוחות עצמי.
כששני בני הזוג מאוחדים יש לזה כוח אדיר.
בנוסף אנחנו צנועים בדרישות שלנו ולא גרידים. יכולנו להרשות לעצמנו לקנות מכוניות חדישות ויקרות, אבל אין לנו את האגו הזה.
אולי בגלל שאני מכונאי, רכב לא עשה עליי אף פעם רושם. לדעתי, רכב הוא כלי, והכלי הזה מפסיד את ערכו כל הזמן. אני בעד רכב נחמד, יפה וטוב במחיר סביר."
על מה אתה כן נהנה להוציא כסף?
"אני ואשתי הכי אוהבים לטייל בחו"ל. לא טיולים מאורגנים שלוקחים ומחזירים לאוטובוס, יש שעה לבקר ואני מרגיש מובל, אלא שאני נוהג, עוצר להסתכל ולשאול מתי שבא לי, זאת ההנאה שלי.
אני מוציא כסף על מה שאני נהנה ממנו ולא על מה שנחשב בעיני אחרים כסטאטוס חברתי.
אני גם מאמין שעבודה היא משהו חינוכי.
גם הורים שיש להם הכל צריכים לתת לילדים שלהם לעבוד כדי שיבינו מה זה להרוויח כסף, שכדי להרוויח כסף צריך להשקיע מאמץ, ואז יש להם כבוד לכסף.
אמונה נוספת שלי היא חשיבות הלימודים.
כשעליתי כל בוקר לאוטובוס לעבודה עם קיטבג וראיתי חבר'ה בגילי לבושים בבגדי התיכון נוסעים ללימודים, מאוד קינאתי בהם. התיכון מאוד הלהיב אותי.
הוריי מימנו את לימודיהן של אחיותיי, ולי אמרו שאני צריך לעבוד. נכון שלא הייתי הנער היחיד בסביבתי שלא למד, היו לי עוד חברים קרובים שעבדו אבל לי שכל כך אהבתי ללמוד זה הפריע.
אך לא ויתרתי, במקביל לעבודתי מימנתי את לימודיי בתיכון ערב. כמכונאי רכשתי את כל התארים וההסמכות גם במהלך עבודתי כעצמאי, עד שקיבלתי את התעודה של מנהל מוסך בכיר.
במהלך שנתיים למדתי בערב גם את השפה האיטלקית. אני היום מקשיב לערוצים דוברי אנגלית, וכאשר אני נתקל במילים שאני לא מכיר אני כותב לעצמי מילון עם פירושים.
אני אוהב לקרוא מאמרים בעיתון, שומר גזרי עיתונות של שירה, פותר תשבצים ואם יש נושא שמעניין אותי אני הולך לאינטרנט ולומד עליו.
אני מאמין שהיום אפשר ללמוד המון בלי להוציא הרבה כסף על קורסים וסדנאות. מי שאוהב וחשוב לו ללמוד קיימת אינפורמציה רבה ובחינם כל הזמן סביבנו.
האהבה שלי ללימודים עוזרת לי לראות דברים שאנשים לא חושבים עליהם בכלל. אני יודע שיכולתי להיות עורך דין מצליח, אני לא מפחד לעמוד על שלי ואני אומר את האמת."
אז איך אתה מסכם את השיחה?
"אני חושב שהכלכלה הישנה היא הצודקת – לעבוד ולחסוך. ללמוד מקצוע מעשי, פרקטי, שתאהב ותהנה בו, אח"כ ליישם, לעבוד ולהרוויח בו, לחסוך, להתקדם לאט לאט ולהסתכל קדימה לעתיד.
אני לא מרגיש שעשיתי משהו מיוחד, אני מחשיב אותם לדברים רגילים, זה ביטא את האופי והתכונות שנולדתי איתם כמו חריצות, רצון להתקדם, רצון ללמוד, ביטחון שלי בעצמי שאני אוכל לעשות את זה.
אלה הדברים שהנחו אותי, רציתי מאוד וכשרוצים מאוד מצליחים.
נכון שעשיתי שינויים בהתאם למצב שהיה, שינויים במסגרת היכולת שלי, לא קפאתי על שמריי, כשנוכחתי שאני פחות מרוויח חשבתי מה אני יכול לעשות ומה לשנות כדי להרוויח יותר, אז בהתחלה השקעתי במוסך משלי, אח"כ הייתי שותף בעוד מוסך, וכשהרווחים ירדו סגרתי את שניהם, עבדתי כשכיר בתפקיד של מנהל מוסך בכיר, והיום אני יכול לעבוד במוסך פרטי קטן ולחיות בשלווה.
ולסיום אגיד שאני חושב שאנשים שלא בוער בעצמותם להצליח לא יוכלו ללמוד מכל הדברים ששיתפתי כאן, זה לא ייתן להם שום דבר.
אדם צריך שתהיה לו היוזמה האישית לרצות לעשות עם עצמו משהו בחיים."
ממליצה לכם בחום להזמין את ההורים שלכם לשיחה ולהקשיב לסיפור ההצלחה שלהם ולתובנות שהם למדו בחייהם.
מבטיחה לכם שזאת תיהיה שיחה מרגשת, קרובה ומעניינת.
בהצלחה,
דיקלה ניצן.
Image courtesy of nenetus at FreeDigitalPhotos.net
