הסיפור של טדי סטודרד

נתקלתי בסרטון של ויין דייר בו הוא מספר את הסיפור של טדי סטודרד שבסופו בכיתי מהתרגשות. סיפור נוגע ללב על ההשפעה הרבה שיש לאמונה שלנו בילדינו על עתידם והדימוי העצמי שלהם.

"יש סיפור שהתרחש לפני שנים רבות על מורה בבית הספר היסודי ושמה היה גברת תומפסון. ביום הראשון ללימודים, כשעמדה מול תלמידיה בכיתה ה' והסתכלה עליהם, היא שיקרה להם כשאמרה שהיא אוהבת את כולם באותה המידה, שכן זה היה בלתי אפשרי.

בשורה הראשונה, שרוע במושב שלו, היה ילד קטן בשם טדי סטודרד. גברת תומפסון קלטה את טדי כבר בשנה הקודמת ושמה לב שאינו משחק עם הילדים אחרים, שהוא לבוש ברישול, מלוכלך ומתנהג בצורה לא נעימה. זה הגיע למצב שבו גברת תומפסון נהנתה לסמן על מבחניו עם עט אדום איקס בולט ואחריו את הציון "נכשל" בגדול.

בבית הספר שבו לימדה גברת תומפסון, היא נדרשה לעיין ברשומות העבר של כל ילד, את הדו"ח של טדי היא דחתה לסוף. עם זאת, כאשר היא קראה את הדו"ח שלו היא הופתעה.

המורה של טדי בכיתה א' כתבה: "טדי הוא ילד מבריק ושמח. הוא מכין את שיעוריו בצורה מסודרת, הוא מנומס וכולם אוהבים להיות בסביבתו."

המורה שלו בכיתה ב' כתבה: "טדי הוא תלמיד מצטיין, אהוב על ידי חבריו לכיתה, אך הוא מוטרד ומודאג בגלל שאימא שלו חולה במחלה סופנית ונאבקת על חייה."

המורה שלו בכיתה ג' כתבה: "היה לו קשה לקבל את מותה של אימו. הוא מנסה לעשות כמיטב יכולתו, אך אביו מרוחק ואיננו תומך ומתעניין. אם לא יינקטו צעדים תוך זמן קצר לעזור לאביו – זה ישפיע על טדי."

המורה של טדי בכיתה ד' כתבה: "טדי הוא ילד סגור ומופנם ולא מראה הרבה עניין בנעשה בבית הספר. אין לו הרבה חברים ולעיתים הוא נרדם במהלך השיעור."

באותו הרגע הבינה גברת תומפסון את הבעיה והיא התביישה בעצמה. היא חשה עוד יותר לא נעים כאשר תלמידיה קנו לה מתנות לחג המולד, עטופות בניירות מבריקים וסרטים ואילו המתנה של טדי היתה עטופה ברישול מנייר מקומט שקיבל במכולת.

גברת תומפסון פתחה את מתנתו של טדי וחלק מהילדים התחילו לצחוק כאשר היא מצאה צמיד יהלומים מלאכותיים עם כמה אבנים חסרות, ובקבוק בושם מלא עד מחציתו. היא הצליחה להחניק את הצחוק שהיה בה ואמרה שהצמיד מאוד יפה, ענדה אותו והזליפה מהבושם על פרק ידה. טדי סטודרד נשאר אחרי הלימודים באותו יום רק כדי לומר לה: "גברת תומפסון, היום היה לך אותו הריח שהיה לאימא שלי."

אחרי שהילדים עזבו היא בכתה במשך שעה לפחות.

ביום ההוא, היא הפסיקה ללמד קריאה, כתיבה וחשבון ובמקום זאת היא החלה ללמד ילדים. גברת תומפסון הקדישה לטדי תשומת לב מיוחדת.

בזמן שעבדה איתו המוח שלו כאילו "חזר לתחייה". ככל שעודדה אותו יותר כך הוא הגיב מהר יותר. בסוף אותה השנה, טדי הפך לאחד הילדים החכמים ביותר בכיתה, ולמרות ששיקרה כשאמרה שהיא אוהבת את כל הילדים באותה המידה, טדי הפך לאחד מהאהובים עליה ביותר.

כעבור שנה, היא מצאה פתק מתחת לדלת שלה, מטדי, מספר לה שהיא עדיין המורה הטובה ביותר שהייתה לו בחייו.

אחרי שש שנים היא קיבלה עוד מכתב מטדי שכתב שהוא סיים את התיכון השלישי בכיתה שלו, והיא עדיין המורה הטובה ביותר שהייתה לו בחייו.

ארבע שנים לאחר מכן, היא קיבלה מכתב נוסף, בו הוא כתב שלמרות שעברו עליו תקופות קשות, הוא נשאר בבית הספר, דבק בלימודיו ובקרוב הוא יסיים את לימודיו במכללה בהצטיינות יתרה. הוא הודה בפניה שוב, כי היא עדיין המורה הטובה ביותר שהיתה לו אי פעם בחייו.

אחרי עוד ארבע שנים הגיע מכתב נוסף, הפעם הוא הסביר כי לאחר שקיבל את התואר הראשון שלו, הוא החליט ללכת קצת יותר רחוק. הוא הבטיח לה שהיא עדיין המורה הטובה ביותר שהיתה לו. אבל מעכשיו שמו יהיה קצת יותר ארוך,וחתם את מכתבו כד"ר תיאודור סטודרד.

הסיפור עדיין לא נגמר: מכתב נוסף התקבל ממנו באביב. טדי אמר שהוא פגש את בחירת ליבו והם רוצים להתחתן. הוא הסביר כי אביו נפטר לפני כמה שנים והוא תוהה אם גברת תומפסון תסכים לשבת בחתונה במקום השמור בדרך כלל לאימא של החתן.

כמובן שגברת תומפסון נענתה לבקשתו. ונחשו מה? היא לבשה את הצמיד שהיו חסרים בו כמה יהלומים מזויפים והיא התבשמה מהבושם שטדי זכר את אמו מריחה בו בחג המולד האחרון שלהם ביחד.

כשנפגשו, הם התחבקו וד"ר סטודרד לחש באוזנה של גברת תומפסון: "תודה לך גברת תומפסון על האמונה בי. תודה רבה לך שגרמת לי להרגיש חשוב והראית לי שאני יכול להצליח."

גברת תומפסון, עם דמעות בעיניה, לחשה לו בחזרה ואמרה: "טדי, אתה טועה, זה היית אתה שלימד אותי שאני יכולה להשפיע וליצור שינוי בחייהם של ילדים. לא ידעתי איך ללמד עד שפגשתי אותך."

בברכה,
דיקלה ניצן.

https://youtube.com/watch?v=M9mLgIOwX54