הקשבתי להרצאה של נייג'ל מארץ', מחבר הספרים: "Fat, Forty and Fired" and "Overworked and Underlaid", בה הוא משתף על ארבעת התובנות המשמעותיות ביותר שגילה בשמונה השנים האחרונות בהן הוא חוקר, כותב ומרצה על הנושא של איזון בין עבודה למשפחה וחיינו האישיים. למרות שהכרתי את הנושאים עליהם דיבר, מאוד התרגשתי מהשיתוף האישי שלו והתחברתי להבנה שבחיים חשובים הדברים הקטנים. החוויות שנחקקות לנצח בליבם של הקרובים לנו בכלל ובילדינו בפרט, הן באותם רגעים שאנו מקדישים להם תשומת לב מלאה ומעניקים להם זמן איכות אישי.
"עד גיל 40 הייתי "לוחם" תאגידי קלאסי: אכלתי יותר מדי, שתיתי יותר מדי, עבדתי קשה מדי, והזנחתי את המשפחה. יום בהיר אחד החלטתי לנסות להפוך את חיי ולהתמודד עם הבעיה הקשה של איזון בין העבודה וחיי האישיים. התפטרתי וביליתי שנה בבית עם אשתי וארבעת ילדי הצעירים. בשנה הזאת למדתי שקל מאוד לאזן בין עבודה למשפחה כשאין עבודה, אך כשנגמר לנו הכסף חזרתי לעבוד, ובשבע השנים שחלפו מאז נאבקתי, חקרתי וכתבתי על איזון בין העבודה לחיים.
הגעתי לארבע תובנות משמעותיות שאותן אציג בפניכם היום:
התובנה הראשונה היא שעלינו להכיר במצב בו אנו נמצאים, והמציאות של החברה שלנו היא שיש אלפי אנשים שמנהלים חיים של ייאוש, שחיקה ותסכול, בו הם מבלים שעות ארוכות וקשות בעבודות שהם שונאים כדי שיוכלו לקנות דברים שהם לא צריכים כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים.
התובנה השנייה היא שעלינו להכיר בכך שממשלות ותאגידים לא יפתרו עבורנו את הבעיה. אנחנו צריכים להפסיק לחכות שהתשובה תגיע מחוצה לנו, אלא להבין שלקיחת שליטה ואחריות על סוג החיים שאנו רוצים לנהל תלויה בנו. אם לא תעצבו מחדש את חייכם, מישהו אחר יעצב אותם עבורכם, ואולי לא תאהבו את הגישה שלהם לאיזון. אנחנו צריכים להיות אחראיים על קביעה ואכיפה של הגבולות שאנחנו רוצים בחיינו.
התובנה השלישית היא שאנחנו צריכים להיות ריאליים כשאנו רוצים להעריך ולאמוד עד כמה חיינו מאוזנים. למה הכוונה? לפני שחזרתי לעבוד אחרי שנה בבית, ישבתי ורשמתי תיאור מפורט, צעד אחר צעד, של היום המאוזן באופן אידיאלי שאליו שאפתי, וזה הלך ככה: להתעורר נינוח לאחר שנת לילה טובה, לעשות סקס, ללכת עם הכלב, לאכול ארוחת בוקר עם אשתי והילדים, לעשות סקס שוב, להסיע את הילדים לביה"ס בדרך לעבודה, לעבוד שלוש שעות, לעשות ספורט עם חבר בהפסקת הצהריים, לעבוד עוד שלוש שעות, לפגוש כמה חברים בפאב מוקדם בערב, לנסוע הביתה לארוחת ערב עם אשתי והילדים, לעשות מדיטציה חצי שעה, לעשות סקס, ללכת עם הכלב, לעשות סקס שוב, ללכת לישון. אך זה לא מציאותי שכל יום יהיה לי יום כזה.
אנחנו צריכים להיות ריאליים, אי אפשר להספיק הכל ביום אחד ומצד שני לא לחשוב שנוכל לחיות חיים כאלה רק אחרי שנפרוש. צריכה להיות דרך ביניים – בכל יום לשלב אחד מהמרכיבים של היום האידיאלי.
תובנה רביעית - אנחנו צריכים לגשת לאיזון בדרך מאוזנת. חברה באה אליי בשנה שעברה ואמרה: "נייג'ל, קראתי את הספר שלך והגעתי למסקנה שהחיים שלי יצאו לגמרי מאיזון, הם נשלטים לגמרי ע"י העבודה. אני עובדת 10 שעות ביום, אני נוסעת לעבודה שעתיים ביום, כל מערכות היחסים שלי נכשלו, אין שום דבר בחיי פרט לעבודה שלי. אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולפתור את הבעיה והצטרפתי לחדר כושר". בליבי חשבתי, ואני לא מתכוון ללעוג, אבל להיות אישה אתלטית שעובדת 10 שעות ביום לא הופך אותה ליותר מאוזנת, אלא היא רק יותר אתלטית. עד כמה שפעילות גופנית יכולה להיות נפלאה, יש עוד חלקים בחיים: יש את הצד האינטלקטואלי, הצד הרגשי, הצד הרוחני. כדי להיות מאוזן, עלינו להתייחס לכל התחומים האלה ולא לעשות רק 50 שכיבות בטן. יש אנשים שנרתעים מכך ואומרים: "לעזאזל, אין לי זמן לחדר כושר, אתה רוצה שאני גם אקרא, אמדוט ואתקשר לאימא שלי?" - אני באמת יכול להבין על מה הם מדברים.
אשתף אתכם באירוע שקרה לי לפני שנתיים שנתן לי פרספקטיבה חדשה על החיים: אשתי התקשרה אליי למשרד, ואמרה: "ניג'ל, אתה צריך לאסוף את הבן הקטן שלנו, הארי, מביה"ס", כי היא היתה צריכה ללכת לאן שהוא עם שאר שלושת הילדים באותו ערב. אז עזבתי את העבודה שעה קודם ואספתי את הארי משער ביה"ס. הלכנו לגן השעשועים בשכונה, עשינו שטויות על הנדנדות, שיחקנו כמה משחקים טיפשיים, עלינו על הגבעה והלכנו לבית קפה קרוב, אכלנו יחד פיצה לארוחת ערב, אח"כ ירדנו בגבעה והלכנו הביתה, עשיתי לו אמבטיה, והלבשתי אותו בפיג'מה של באטמן. קראתי לו פרק מ"ג'יימס והאפרסק הענקי" של רולאד דאל, הכנסתי אותו למיטה, כיסיתי אותו, נישקתי אותו על המצח ואמרתי לו "לילה טוב, בני" ויצאתי מחדר השינה שלו. כשיצאתי מחדר השינה הוא אמר "אבא", "כן, בני?" אמרתי "אבא, זה היה היום הכי טוב בחיי שלי, אי פעם". אני לא עשיתי שום דבר, לא לקחתי אותו לדיסני וורלד, או קניתי לו פלייסטיישן, הנקודה שלי היא שמה שחשוב אלה הדברים הקטנים.
להיות יותר מאוזן לא אומר לעורר תהפוכות דרמטיות בחיים שלכם. עם השקעה קטנה במקומות הנכונים, אתם יכולים לשנות באופן רדיקלי את איכות הקשרים שלכם, ואת איכות החיים שלכם. יותר מזה, אני חושב, שיש בכך אפילו לשנות את פני החברה, כי אם מספיק אנשים יעשו זאת אנחנו נשנה את ההגדרה החברתית של הצלחה מהרעיון הפשטני שאדם מצליח הוא זה שיש לו הכי הרבה כסף, להגדרה יותר מאוזנת ומחושבת להצלחה היא לחיות את החיים במלואם ובמיטבם. וזה, אני חושב, רעיון ששווה להפיץ."
בהצלחה,
דיקלה ניצן.
Image courtesy of photostock at FreeDigitalPhotos.net
